פרויקט שימור מסורת בעלי החיים הטהורים
ד"ר זהר עמר וד"ר ארי זיבוטפסקי
המעין תשס"ג, ב
תוכן המאמר:
מבוא
סעודת המסורת
הקריטריונים לכשרות
מהי מסורת ומהי דרך קבלתה
כיצד משמרים מסורת?
סיכום ומסקנות
מילות מפתח: מסורת בעופות, כשרות עופות
|
התורה התירה לאכול בעלי-חיים רבים על פי סימני טהרה. בין בעלי חיים אלה נמנו יונקים, דגים, עופות ומיני חגבים. כמו-כן ניתן למנות ביניהם בעלי חיים מבוייתים וחיות בר (ויקרא יא; דברים יד). דרכה של התורה למנות את המיעוט, ולפיכך לבד מכ"ד העופות הטמאים הותרו "אין מספר עופות"
1. יוצא אפוא שאינוונטר בעלי החיים הכשרים שעמד לרשות אבותינו היה עשיר ומגוון. מציאות זו היתה נכונה כאשר היתה ברורה לכולם זהותם של בעלי החיים הטהורים, או לחילופין זהות מיני העופות הטמאים. במהלך הדורות, ובמיוחד ביובל השנים האחרון, נשתכחה מסורת הזיהוי של רוב המינים, וזיהויים של רבים מהם כיום מסופק, כך שבפועל סל הבשר של הדורות האחרונים מצומצם בהרבה מזה של הראשונים.
כותבי מאמר זה עוסקים שנים רבות בתיעוד ושימור המסורת של בעלי החיים הטהורים. כיעד למשימת "שימור המסורת" קבענו רשימה ראשונית של בעלי חיים שלהם סימני כשרות ברורים, ושלפי מקורות רבים יש להם מסורת אכילה פעילה בדורות האחרונים, ועדיין ישנם עדים מהימנים שיכולים לאשרה ולהעבירה לדורות הבאים. ברשימה מופיעים בעלי חיים "ברמת סיכון גבוהה", היינו שקיים לדעתינו חשש רב לאיבוד המסורת לגבי זיהויים וכשרותם, כגון: צבי, יעל, אייל, ג'אמוס, פניניה, פסיון, דרור, חוגלה, צוצלת, תור וקורא. בכדי לקבֵּעַ מסורות שבחלקן נמצאות על סף היעלמות מן העולם, ועל מנת להגביר את התודעה הציבורית לנושא זה, נערכה 'סעודת ההלכה'
2: בתאריך ג' תמוז תשס"ב התקיים בירושלים כנס הלכתי שבו נטלו חלק רבנים וחוקרים רבים, ובמהלכו הוגשה למשתתפים סעודה שכללה חלק ניכר מבעלי החיים שנזכרו לעיל ועוד אחרים נוספים. כך לדוגמא, בעקבות כנס זה "התקבעה" המסורת על הפסיון, הפניניה, החוגלה וארבה המדבר. הכנס עורר התעניינות רבה בחוגים רבים בארץ ובחו"ל, וכעת אנו מבקשים להרחיב את הפעילות הזו ולמסדה. לפני שנציע את הדרכים לשימור מסורת כשרותם של בעלי החיים נסקור בקצרה כמה מהקריטריונים של הכשרות, ונגדיר מהי בכלל 'מסורת' כשרות.
בהלכה נזכרים תנאים שונים הדרושים לצורך קביעת כשרותם או איסורם באכילה של בעלי חיים. הקריטריונים לכשרות בהמות וחיות הובאו במפורש בתורה ובמסורת חז"ל
3. בעיה קשה קיימת בקשר לעופות, מפני שהתורה לא מנתה את העופות הטהורים, ואף לא נתנה להם סימני זיהוי כלליים של טהרה. כתנאי בסיסי ראשוני כדי לקבוע שעוף מסויים כשר דרושה מסורת פרשנית ברורה שאין המדובר בעוף הנמנה עם כ"ד העופות שנזכרו במפורש בתורה לאיסור, וכבר העיר רש"י שבעיקרון ניתן לאכול עופות שיש להם סימני טהרה "חוץ מעופות המפורשים בפרשה, שגזירת הכתוב היא שאע"פ שיש בהן סימן טהרה"
4. לאחר מכן יש לבחון את כשרותו באמצעות קיומה של מסורת שהעוף טהור
5, ובעזרת סימני הטהרה שתוארו בידי חז"ל (עוף שאינו דורס, שיש לו אצבע יתירה, זפק וקורקבן נקלף)
6.
היחס בין הקריטריונים שנמנו לעיל ניתן לפירושים שונים, ודבר זה יצר שיטות פסיקה שונות שאין כאן המקום לפרטן. לענייננו, הדרישה ל'מסורת' נדרשת בעופות לפי רוב השיטות, ולפי שיטת רש"י
7 וההולכים בדרכו היא מהווה למעשה מדד יחידי.
כאשר אנו מדברים על "מסורת" אנו זקוקים לפחות לשני תנאים הכרחיים: הראשון הוא מקור קדום, אמין ומוסמך של אותה המסורת, והשני הוא כוח משמר שיודע לשמר מסורת. לא תמיד שני התנאים הללו חברו יחדיו, והיו מסורות שונות (חשובות ככל שתהיינה) שחדלו להתקיים בקהילות שונות, מסיבות שונות.
דרישה לקריטריון 'מסורת' נזכרת באופן ברור רק בעניין כשרות העוף (ורק בקרב מעט מהאחרונים נשמעת הדרישה להחיל קריטריון זה גם על חיה ובהמה). וכך מגדיר זאת הרמב"ם: "ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור" (הלכות מאכלות אסורות א, טו). מסורת שהיא קבילה מבחינה הלכתית ניתן לקבל רק מאנשים מהימנים שיש להם מסורת. הכוונה היא לאנשים יראי שמיים שיש בידם מסורת חיה ופעילה, על פי הכלל התלמודי "נאמן צייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי"
8. מעיקר הדין ניתן לקבל מסורת מכל אדם שמוחזק ככשר, כפי דברי רש"י בד"ה במסורת: "אם זכור הוא באדם כשר שאכלו, או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור"
9.
בדורות המאוחרים סמכו בעיקר על רבנים ושוחטים שהיתה בידיהם מסורת שעברה אליהם איש מפי איש מדורי דורות, וקיימוה הלכה למעשה. מדובר במידע אותנטי, מדויק ומהימן, שכן מעצם טיבעה מסורת הלכתית שבקבלה אינה יכולה להסתפק בהשערות בלבד, אלא בזיהוי חד-משמעי בעל מסורת רצופה, ברורה ומהימנה, שהתקיימה במשך מאות שנים ללא כל שינוי. אמינותה של מסורת כזו הוא מוחלט, שכן היהודים בכל התפוצות היו ידועים בהקפדתם באכילת מזון כשר; באופן אבסורדי דוקא חומרה יתירה זו היא שגרמה לכך שבמקרים בהם המסורת לא היתה פעילה תקופה מסויימת אבד תוקפה לדורות.
להלן נסקור בקצרה את הדרכים לשימור המסורת, כפי שהיו מקובלים בעבר, כפי שהם מקובלים כיום ועם מבט לעתיד. בעבר היתה מועברת מסורת איש מפי איש, על ידי זיהוי פיסי ועדות שהעוף הוא טהור וידוע שהוא נאכל. בכדי לקבֵּעַ מסורת זו ולבסס את אמינותה רצוי להקים מעין בית דין של שלושה תלמידי חכמים, אשר יגבו את העדות על המסורת מפי שוחט מבוגר וירא שמים שיש בידו מסורת ברורה. את גבית העדות הזו יש לתעד בכתב ולחתום על הצהרתה. באמצעים המודרנים שעומדים לרשותינו היום כדאי לתעד את העדות על המסורת באמצעי הקלטה וצילום בוידאו. הראשון שנקט בשיטה דומה היה הרב יצחק בן מאיר (תק"מ-תר"ט, 1849-1780) השוחט מליוורנו, שהביא בספרו 'זבחי כהן' את שמות העופות הטהורים באיטלקית כפי שהיו מקובלים בקהילתו, בליויית איורי העופות. הרב שמואל דיסגני, הרב הראשי של יהודי איטליה, העיר שעדות זו מספיקה ליהודי איטליה
10, אך עשויה להיות בעייתית לקהילות שבהם נקראים העופות בשמות אחרים. בעיה זו עשויה להיפתר בימינו, שהרי ניתן כעת לקבע את המסורת במדדים מדעיים מדויקים ומוחלטים. ראשית, ניתן להשתמש לזיהוי העופות במינוח המדעי (בלטינית), שמהווה שם אוניברסלי לכל בעל חיים. אמנם גם המינוח המדעי עשוי להשתנות, אך בשילוב האמצעים הוויזואלים הנ"ל (הקלטה וודיאו) ניתן לצמצם את האפשרות לטעויות. עוד אמצעי שעומד לרשותינו היום היא הגדרה גנטית, היינו על-ידי זיהוי הקוד הגנטי ((DNA המצוי ברקמת העוף שיש עליו מסורת, ושימורו לדורות הבאים.
היהדות האורתודוכסית מקפידה על שמירת המסורת היהודית בענייני הלכה, אך דומה שלא נעשה כמעט דבר בכל הקשור לענין שימור מסורות הכשרות של בעלי החיים הטהורים הנמצאים בימינו בקבוצת הסיכון לאיבוד המסורת, כגון צבי, אייל, יעל, חגלה, ארבה, פסיון, פניניה, ברבור, שלו בר, דרור, תור ויוני בר. מאחר שהאנשים שיש בידם מסורת על בעלי חיים אלו לרוב כבר מבוגרים מאוד, קיימת חובה לתעד בהקדם ובצורה הטובה ביותר את המסורת שבידם. בכדי שגביית העדויות על המסורת שבידם תהיה שיטתית ומהימנה (בהתאם לקריטריונים שהזכרנו לעיל) ומתועדת כראוי - אין להשאיר אותה בידי בודדים. מדובר כאן בצו השעה, במשימה לאומית, שרק גוף מוסמך ובעל אמצעים כמו הרבנות הראשית לישראל (בשיתוף גופי כשרות נוספים) יכול לבצעה. לצורך כך יש להקים לאלתר חוליות שימור שיעברו הכשרה מתאימה, ויערכו סקר של מסורות ותיעודן ברחבי כל קהילות ישראל, בארץ ובעולם, כאשר הם מצויידים באמצעים המתאימים. זהו אתגר שעומד בפנינו, והויתור עליו יהיה בכיה לדורות.
הערות:
1. חולין סג, ב.
2. מארגני הכנס היו ד"ר ארי גרינספן וד"ר ארי זיבוטפסקי (שניהם מוסמכים כשו"ב) בשיתוף עם ד"ר זהר עמר.
3. ויקרא יא ג-ז; דברים יד ו-ח; חולין נט, א.
4. רש"י לחולין סא ע, א ד"ה נשר.
5. חולין סג, ב.
6. משנה חולין פ"ג מ"ו.
7. חולין סב, ב ד"ה חזיוה דדרסה ואכלה: "ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת; עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור. ושלא מסרו לנו, יש לחוש. ובמסורת יש לנו לסמוך, כדאמר לקמן שעוף טהור נאכל במסורת".
8. חולין סג, ב.
9. שם, וראה לעיל הע' 7. והר"ן העיר: "ורבו שאמרו - רבו צייד, לאו רב בחכמה אלא בענין צידה ובקיאות עופות". הש"ך ליו"ד סי' פב ס"ק א מוסיף: "ומכל מקום אם תלמיד חכם מעיד על עוף שמקובל הוא שטהור - נאמן, ובפרט האידנא שאין לנו צייד אלא מסורת".
10. R. di Segni, Guida alle regole alimentari ebraiche, Roma 1996, p. 26.
